טייפקאסטינג (מקריא ולא קורא)

מתוך Era

קפיצה אל: ניווט, חיפוש


מנשה נוי מקריא שירה
בחומת האבן של הנצח מטיח פלטי אוויר טונאלי
מפיל ומפיח זעקות כאב מפורזלות
מפליג אל מרבצי שעוות ענני-קסם
מנשה נוי מקריא שירה
אך בדמיוני הוא קורא "כוסאממק"

קולו קול חשוב של אמת, גם אם אין כזו
כחרב שנדנה הוא רחם ולהבה שפתיים יונקות
על במה שפניה הם עסיס קרב גלדיאטורים ואחוריה מקום מפגש לחתולי רחוב מיוחמים אך עדיני-נשך
מנשה נוי מקריא שירה
אך בדמיוני הוא קורא "כוסאממק!"

ובבית קרן אור ספק הריונית ספק מצפה
שישוב מנשה נוי ויקריא שיר ערש לילדים
אך גרונו משתייף על מילים גבוהות, עגורניות, כלונסאיות!
ואני מתקפלת בכסאי, ראשי קרב חליפין אל כפות רגליי משל הייתי פק-מן,
כסאות האולם אוקיינוס חומץ ואני נאחזת במליחות הגלים המצריבה,
עיניי נוקדות את קו החוף, המגדלור, מנשה, מג-דאא-לורר!

כוסאממק מנשה נוי, שתי אצבעותיך המורות נקובות בתוך חגורתך
אם רק תוציאן ותניחן אל מול קיר תוכל להצליל בו צמד ציפורות
אך לא! אתה מושך את הטקסט אל השיממון כאילו כתב אותו החשב הכללי במשרד האוצר
ופניו האפלות של הנצח מוריקות כצלחת פטרי במרפסת בית הוריו של תלמיד בן ח' שנים,
כוסאממק, כוסאממק, אתה מקריא כבר ח' דקות מלבינות-שיער,
חגורתך כופה עצמה כנחש
על מכנסיים מחויטים, התכישם?
והם בתורם בולמים חולצה מגוהצת ברישול,
והרישול - הרי אין סקסי ממנו! אך גם הוא אינו מציל את ההקראה!
יש לאסור על שחקנים להקריא שירה! כך יאמר בלב מצפוני ואסרב
לומר זאת בקול, כדי לא להישמע כזקנות הבלות והבתולות השורטות מיתרי קול בצפצפן "זאת לא שירה, זה טקסט למגירה".

אחריך יעלה משה איבגי, אדום יהיה לשמוע את רי"שו הסקסית ולהיטיב לתאר
אותו בסצנת עירום זועק "אוולין! אוולין!"
משל היה קיסר רומאי היושב על כורסה שהורכבה במיומנות פרפקציוניסטית על גבו של סוס.
כוסאממק מנשה נוי,
האכזבה היא אגד פלומות עדין לתוכו מתכנס ישבן הקיסר מתוך אשליית נוחות של קבלה והתאמה,
אשלייה שהיא אם בדיונית
ואהובה חופן את בטנה ההריונית בחודשיים הראשונים.

מנשה נוי מקריא שירה
מילים אחר מילים תחת מילים עד מילים לשם מילים בשם מילים
ואני שומעת רק כוסאממק! כוסאממק!

כוסאממק! כוסאממק! כוסאממק! כוסאממק!
כוסאממק! כוסאממק! כוסאממק! כוסאממק!
קונטרול סי קונטרול וי



מתוך הספר Era? מאת צאלה כץ


<<<בישול<<< >>>עמידות>>>




כלים אישיים
דברים של וויקי